המילים והאושר

אֲנִי תּוֹעֶה בָּהּ כְּמָבוֹךְ בְּתָוֶיהָ הַקְּצָרִים בַּדְּמִימוֹת וּמְמַהֵר לִרְשֹׁם עַל הַנְּיָר רַעֲיוֹנוֹת הַמְּרַחֲפִים בְּדִמְיוֹנִי אֲנִי נִגָּשׁ אֶל פְּגָמֶיהָ וְלִקּוּיֶיהָ כְּאֶל נְמָשֶׁיהָ שֶׁבִּלְעֲדֵיהֶם פָּנֶיהָ עֵירֻמִּים וְעַל אַף שֶׁגַּם הִיא נִכְנַעַת לְעִתִּים לְחֻקֵּי הַטֶּבַע אֲנִי מַאֲמִין בָּהּ כְּפִי שֶׁאֲנִי מַאֲמִין שֶׁרוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת הֵן יוֹתֵר מִתְּנוּדוֹת הָאֲוִיר וְהַלְמוּת הַלֵּב הִיא מִלִּים בְּשִׁיר וַדַּאי יוֹתֵר מֵרֶטֶט שְׁרִיר אֲנִי חָשׁ אֶת חֻלְיוֹתֶיהָ הָחֵל בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁפָּרְחָה מִזִּכְרוֹנִי וְכַלֵּה בַּגְּבוֹהָה שֶׁמְּחַכָּה לִי עוֹד וְלִפְעָמִים יָפְיָהּ כְּמַאֲגָר מֵי גְּשָׁמִים כְּחֶלְקִיקֵי אֲוִיר נִנְשָׁמִים וְהַמִּלִּים שֶׁלִּי חֲצָאֵי טוֹן מְגֻשָּׁמִים דֶּרֶךְ לְלֹא מוֹצָא שֶׁלִּי אֲנִי כּוֹאֵב עַל קֹצֶר הַיְּרִיעָה וְאִם זָכִיתִי רַק שָׁלוֹשׁ מִלִּים לִכְתֹּב אוֹדוֹתַיִךְ הָאֹשֶׁר הָאֹשֶׁר הָאֹשֶׁר אֵין לוֹ סוֹף