← All poems
בנות המשורר

כגִצים על אספלט

2026-07-29

וְהִיא שׁוֹקַעַת כָּאֵשׁ פּוֹגַעַת בְּטִפּוֹת זְהוּבוֹת וְהֵן כְּגִצִּים עַל אַסְפַלְט וַאֲנִי אֶתְרַטֵּב, אֶתְרַגֵּשׁ אֶפָּרֵד מֵאוֹרָן כִּבְנוֹתַי אֲהוּבוֹת וְעֵינַי אֶעֱצֹם כְּנִמְלָט וְלוּ רַק בְּשִׁירַי אֶתְוַדֶּה וְיִבְעֲרוּ נִשְׁטְפוּ רְחוֹבוֹת בֵּין כָּתְלֵי הַדּוֹרוֹת וְהָיָה כִּי עֵינַי מֵעוֹלָם לֹא עָצַמְתִּי אֶל מוּל שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת מִלּוֹתַי נוֹצְצוֹת.

About this poem

נוהג בלילה וחושב על בנותיי ועל מה שאשאיר להן אחריי. את השיר תרגם המשורר לאנגלית. לגרסה האנגלית לחצו כאן.

Carry these words