← All poems
עיר נעזבת

כך נולד אדם

הוּא נוֹלַד בְּרֶחֶם הַשְּׁכוֹל וְעֵינָיו נִפְקְחוּ לַחֲלוֹם זָר, הוּא זוֹכֵר אֶת אָחִיו הַגָּדוֹל עַל עוֹלָם קַטְנוּנִי וּמַר. לֹא נָפַל כַּזָּכוּר מִפְּצִיעָה אֲנוּשָׁה כִּי דָּבְקָה בּוֹ מַחֲלָה אֱנוֹשִׁית, חוֹדֶרֶת דֶּרֶךְ הָעוֹר כְּבוּשָׁה עַד תּוּכַל לְלִבּוֹ חֲרִישִׁית. וּמֵאָז מִתְהַלֵּךְ הוּא לְאַט יוֹנֵק מִמְּתִיקוּת הָאֲוִיר, עֵינָיו הַפְּקוּחוֹת לֹא יַחְסִירוּ מַבָּט מִגְּדֻלַּת עוֹלָמוֹ הַמֵּאִיר. וְלִבּוֹ הַגֵּאֶה לֹא יַחְסִיר פְּעִימָה לֹא יֶחְדַּל לַהֲלֹם בְּקוֹל, כָּךְ נוֹלַד הָאָדָם מֵאֵם שְׁכוֹל, פְּרִי רַחְמָהּ, וַיִּזְכֹּר אֶת אָחִיו הַגָּדוֹל.