← All poems
בנות המשורר

אלמדֵך החושים והטעם

כִּי גּוּפֵךְ לֹא נֻגַּע לְמִשּׁוּשׁ הָעוֹר מְחַבֵּק וְעוֹטֵף הַפֶּה לֹא לַטַּעַם נוֹשֵׁק טַעֲמוֹ לְבַטֵּא וּלְשַׁתֵּף הָאַף לֹא לְרֵיחוֹת יִנְשֹׁם כִּי אִם לְהִתְאַהֵב שׁוֹאֵף הָאָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת לֹא לִשְׁמֹעַ שֶׁזְּמַנֵּנוּ כַּדְּלִי הַנּוֹטֵף הֲרוֹאָה אַתְּ, בִּתִּי, עֵינַיִם שֶׁלִּי תַּפְקִידָן לִדְמֹעַ לֹא אָחוּשׁ לֹא אֶטְעַם לֹא אֶנְשֹׁם עוֹד אַף פַּעַם לָכֵן אֲלַמְּדֵךְ הַחוּשִׁים וְהַטַּעַם

About this poem

את השיר תרגם המשורר לאנגלית. לגרסה האנגלית לחצו כאן.

Carry these words